מארזים

בתוך ומחוץ לקופסא

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

"מי זה דופק בדלת?
מי זה מקיש על חלוני?
אין זה ברד או גשם
רק אנוכי יודעת מי…"

בשנות ה-80 שרו הכל עובר חביבי "מי זה דופק בדלת?"

הם בטח לא האמינו שיבוא יום ושם הלהקה שלהם יהפוך לכל כך רלוונטי ושהדופקים היחידים בדלת יהיו השליחים …

אז באמת 'הכל עובר חביבי', והנה המשק מתחיל להיפתח, והשאלה אם נחזור להרגלים 'שלפני הקורונה' או שמשהו מההרגלים החדשים יישאר, נותרה פתוחה.

אז מה השתנה בתחום ההפקות ומה מכל זה יישאר?

מארזים

מיד שהכל נסגר נפתח עולם חדש. עולם "המארזים".

העובדים עובדים מהבית והשליחים דופקים בדלת עם מתנות ושלל פינוקים ממקום העבודה. החל מנות שף, סדנאות אפייה במארז, סלי שוק, ציוד למשרד הביתי, פינוק לחורף, פינוק לקיץ ומה לא.

חברות שהצליחו למנף את עשייתן לטובת המארזים עשו חייל. האם זה יישאר?  תלוי כמה מהעובדים ימשיכו לעבוד מהבית … נראה שלמעסיקים זה סידור דיי חסכוני ונוח.

כנסים און ליין:

בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים בילו את זמנם באוויר מאשר על הקרקע. מטיסה לטיסה ומכנס בינלאומי לתערוכה בינלאומית אחרת. שעות של טיסות בשביל פגישה של שעה.

כל זה נעלם כלא היה. הכנסים המקצועיים עברו לרשת, הפגישות עברו לZOOM והנה עולם כמנהגו נוהג מבלי ל"בזבז" כל כך הרבה שעות וכסף על טיסות.

האם זה יישאר? סביר להניח שכמות הטיסות עסקיות תפחת משמעותית גם אחרי שהקורנה תחלוף. יש הרבה דברים שניתנים לסגירה דרך המסך  ללא לחיצת יד ולא בארבע עיניים.

אבל בהחלט יש גם הרבה שלא.

גיבושי חברה ואירועים:

עוד עולם שנעצר בשנה האחרונה הוא אירועי החברות והגיבושים.

עולם הרווחה בתקציבי מיליונים התכנס לתוך עצמו ומעט המופעים והסדנאות שהתקיימו היו דרך הZOOM. האם זה יישאר? לא ! פה ניתן לזהות חד משמעית מגמה של "רעב", העובדים כמהים למפגשים, למסיבות, לקרבה וחיבוקים. הכל יחזור ובגדול.

 

אולי יעניין אותך